תשוקה בזוגיות

חוסר תשוקה בזוגיות

היחסים שלהם באמת טובים, הם מסתדרים מצוין וחברים טובים, אבל "משהו" הלך לאיבוד. את השינוי היא התחילה להרגיש עם המעבר למגורים משותפים, אחרי החתונה זה הורגש יותר ועוד יותר אחרי הלידה הראשונה. היא יודעת שבן זוגה אוהב אותה וגם היא אוהבת אותו, יש להם הכול ובכל זאת היא מרגישה שמשהו "מת" שם, שחסרה לה התרגשות, חיות, חסרה לה התשוקה שהייתה שם פעם והתחושה שהיא אישה נחשקת.

ומה עם התשוקה?

כשהתלוננה על כך בפני חברותיה, הן טענו שככה זה ביחסים בטוחים לטווח ארוך, התשוקה מתפוגגת וגוועת עם הזמן עבור משהו מציאותי וריאלי יותר וצריך להשלים עם זה. האמנם? האם זו אמת נחרצת? כשמסתכלים על תשוקה שמתקיימת בתחילתו של קשר רומנטי, אפשר לראות כי היא ניזונה מהלא ידוע (רוצה? לא רוצה? יתקשר? לא תתקשר? מתי? איפה?), מחוסר הוודאות לגבי המשך הדרך, מהלא מוכר, מהמסתורין שיש במי שהוא לא אני ואחר ממני ומהרצון לגלות עוד ועוד את מי שנמצא בצד השני. אפשר לראות שהתשוקה מלבלבת דווקא בחסותו של המרחק. המרחק הוא אלוף בלהפעיל את הדמיון שדי לו במחשבה על נשיקה קלה על הלחי, כדי להרטיט את כל הגוף ולזקוף כפופים.

העניין הוא שאף אחד לא יכול לשרוד לאורך זמן את "הלונה-פארק" הרגשי שמציעה ההתחלה הזאת, ובאופן טבעי כשמתאהבים רוצים להיות יותר ויותר קרובים ושואפים להעמיק את הקשר. כדי לעשות את זה, זקוקים גם ליציבות, לוודאות, לשגרה ולביטחון – בדיוק המרכיבים שלכאורה מתנגשים במרכיבי התשוקה. אז מה עכשיו? האם גורלה של התשוקה להימחץ אל מותה ביחסים בטוחים לטווח ארוך? האם אין ברירה אלא לבחור בין חיים של תשוקה לחיים של בטחון? או שאולי אפשרי ללמוד כיצד להכניס את תחושת המסתורי והלא ידוע אל תוך מה שניראה לנו וודאי, בטוח ומוכר?!

וודאות היא אשליה…

כשמסתכלים למציאות בעיניים מגלים שהמסתורי, הלא ידוע, הלא מוכר וחוסר הוודאות, כולם כבר נמצאים בתוך היחסים שלנו, אנחנו פשוט חיים באשליה שהם נעלמו כי "התחייבנו", הרי אין דבר כזה וודאות והיא לא קיימת בשום תחום בחיים. וודאות היא אשליה תוצרת בית שכל אחד מייצר לעצמו כצורך פנימי אישי שלו, שום דבר לא בטוח בחיים, בטח לא בזוגיות ובטח לא בימינו כשיש כל כך הרבה גירויים וכשאפשר כל כך בקלות לקום וללכת…

גם המחשבה שהכול כבר ידוע על בני הזוג שלנו היא אשליה. למרבית האירוניה מסתבר שהחלק הזה שמבקש אחר הלא צפוי והלא ידוע, הוא גם זה שפוחד מהם יותר מכל. הפתרון השכיח להתמודדות עם הפחד הזה, הוא לקבע את הדמות של בני הזוג בדמיון על פי הצורך האישי ולא בהכרח על פי מה שהם באמת. ככה אפשר בקלות ליצור את הרעיון המשעמם שהכל כבר ידוע על בני הזוג. הפסיכו-אנליטיקאי סטיבן מיטשל מגדיל ואומר כי אנחנו משלים את עצמנו במחשבה שבני זוגנו צפויים וידועים לנו, על מנת שלא לגלות עד כמה הם בלתי צפויים לנו ומכך עד כמה תלותנו בהם מסוכנת. בחסותו של מסך האשליות, בני זוג מדברים על מיניות עם "כל העולם" חוץ מאשר אחד עם השנייה, הופכים להיות אבא ואימא ושוכחים להיות איש ואישה, יוצרים מריבות, משתמשים במילים לא יפות, עסוקים בפרקטיקה יומיומית כמו "תביא חלב או תאספי את הכביסה מניקוי יבש" ובמקרים רבים אפילו שוכחים לשאול אחד את השנייה מה נשמע. האם זו מהותה של התשוקה לגווע עם הזמן? או שאולי זו ההתנהלות מהסוג הזה שעם הזמן מוציאה לה את המיץ ומשעממת אותה למוות?

פעמים רבות ראיתי חיים מחודשים לתשוקה שנעלמה אצל זוגות שעברו חוויה של בגידה או כשאחד הצדדים לפתע מבקש לעזוב. מצבים כאלו מרימים בבת אחת את מסך האשליה וחושפים את חוסר הוודאות "והסכנה" שבעצם קיימים ביחסים כל הזמן. אין פה כוונה לומר שצריך להגיע למצבים האלו כדי להחיות את התשוקה, המצבים האלו הם באמת דרמטיים וכואבים מדי. הכוונה היא לומר שתנאי בסיסי כדי לשמר את התשוקה הוא להיות מודעים למסך האשליה. אני מודה שקיימת בי סימפטיה למסך האשליה, הוא מספק כל כך הרבה נחמה מול כל חוסר הוודאות שממילא מביאים החיים. אך אם בתשוקה עסקינן, אין ברירה אלא להכיר בקיומו ולהסיט אותו הצידה – לפחות מדי פעם. אין ברירה אלא לחשוף מדי פעם את הפחד מפני הלא ידוע ובמקום להדוף אותו אל מאחורי המסך, לחבק אותו בשתי ידיים.

"יחסים בטוחים"?

אחת הדרכים אותן אני מוצאת יעילות לעשות את הצעד הזה ולהציץ אל מעבר למסך, היא לשנות את זווית הראיה על "יחסים בטוחים". במקום לבחור באשליה שמה שהיה פה אתמול יהיה פה גם מחר כמקור לתחושה של ביטחון, נלמד לבנות יחסים שמקור הביטחון שלהם הוא אחר. מקור הביטחון שלהם נעוץ בשני גורמים: בכך שהם מספקים בטחון רגשי ובהתחייבות לתהליך הלמידה המשותף שייקח אותנו לשם. ככה נולדת האופציה  – להיפתח. כשיש פתיחות אפשר לגלות דברים חדשים על עצמינו וגם על בני הזוג, אפשר לגלות ולחשוף עוד חלקים מהעצמי שלא העזנו לבטא מעולם, גם בחדר המיטות, אז מעשה האהבה יוכל להיות גם הוא חדש בכל פעם. כן, זה מפחיד להיות פתוחים ולהכיר בעובדה שאנחנו לא מכירים את בני הזוג שלנו ואפילו לא את עצמינו, אבל זה בדיוק העניין. פתיחות מאפשרת להכניס את הריגוש שיש בלא ידוע אל תוך המרחב המוכר, היא מספקת ריגוש עצמתי שאינו נובע ממאמץ להחיות את התשוקה, אלא זורם באופן טבעי נוכח "הסיכון" שקיים כשמסכימים להישאר – חשופים.

הפשר במילה תשוקה

תשוקה לא בהכרח מדברת על יחסי אישות. תשוקה היא כל מה שמשאיר אותנו ואת היחסים שלנו מלאי חיים! תשוקה היא אחת הסוגיות המאתגרות ביותר בזוגיות והיא זקוקה לשתי כנפיים כדי להמריא – כנף אחת היא האהבה והשנייה היא המחויבות. לא מחויבות כמושג שמבטיח את המחר, אלא מחויבות ללמידה משותפת, מחויבות למסע משותף של גילויים אישיים וזוגיים ומחויבות לחקירה אינסופית איך ומה הופך את הזוגיות שלנו למקור של חיים. שעה אחר שעה, יום אחר יום, שנה ועוד שנה. אם נרצה, אין זו אגדה…

על זוגיות למדתי על ספסל הלימודים וגם בחיים. את מה שלמדתי אני מלמדת גם אחרים כי חשוב לי, חשוב לי שתדעו ותהיו מאושרים. זוגות המעוניינים ללמוד לקיים קשר בטוח רגשית מוזמנים להיעזר בייעוץ זוגי ולגלות שאיכות החיים שלהם משתנה כבמעשה קסמים. אלו שרוצים ללמוד ומעזים, הם אלו שזוכים!