בין ביטחון עצמי לבין פחד וכאב

"ביטחון עצמי, זה מה שאני מבקשת", היא אמרה לי בלחישה. מבטה התרומם מהשטיח הצבעוני אל תוך עיניי והגבה השמאלית שלה התקמרה כסימן שאלה בסופו של משפט.

אני מכירה את סימן השאלה הזה. יש לו תמיד אותה משמעות – האם את תהיי זו שתספק את מבוקשי? מגיעים אליי לקליניקה אנשים רבים המבקשים יותר בטחון עצמי. הבקשה הזו מזכירה לי את דמות האריה בספר "הקוסם מארץ עוץ". בסיפור, האריה עושה את המסע אל ארץ עוץ עם חבריו כדי שהקוסם מעוץ יעניק לו במטה של קסם, אומץ לב. במהלך המסע אל ארץ עוץ, האריה עוזר לחבריו במעשים של גבורה וכך למעשה את הקסם, הוא יוצר בעצמו. המסר הוא כי מה שאנו מחפשים בחוץ נמצא בעצם בתוכנו ועל מנת לגלות את האמת הפשוטה הזו, חייבים לצאת למסע.

המסע אל הביטחון העצמי שלנו:

זה בדיוק אותו הדבר כשמדובר בביטחון עצמי. ביטחון עצמי הוא דבר שאנחנו מגלים בעצמינו לאורך המסע. לרוב, בטחון עצמי מתפרש כמו משהו שקשור לרושם שאנחנו יוצרים אצל האנשים הסובבים אותנו – למה שחושבים עלינו, או כמשהו שקשור לסטטוס, מראה או תואר. האמנם? האמנם אלו הופכים אדם לבטוח בעצמו? קחו ממנו את הסטטוס או את מה שתחושת הביטחון שלו נשענת עליו ו…אופס, לאן נעלם הביטחון…?

בטחון עצמי, לפני כל דבר אחר, מושפע מהדרך בה התמודדנו ואנו מתמודדים עם פחד וכאב. למה? כי פחד וכאב (פיזי ורגשי) יוצרים את מרחב החוויה שלנו. כשפחד וכאב מנהלים אותנו, מרחב החוויה שלנו הוא מוגבל ומצומצם. אדם אשר בהיסטוריה של המסע שלו, פגש סיטואציות של פחד וכאב והתקשה לעבור דרכן, השתכנע שהוא קטן, חלש ולא מסוגל. פחד ממשהו, כמו מלטעות או מלהיכשל, עצר אותו מלהעז וכך נפגע הביטחון העצמי שלו. לעומת זאת, כשאנחנו מוכנים לפגוש פחד וכאב וסומכים על עצמינו שנוכל להם, מרחב החוויה הופך להיות רחב, מעז, הרפתקני ומסתגל.

בטחון עצמי אמיתי הוא הביטחון שלי בעצמי! שמה שהחיים יביאו מולי אני אוכל להתמודד איתו! בטחון עצמי אמיתי אומר שכאשר אפגוש פחד או כאב אוכל להכיל ולחיות אותם ואף להשתמש בכוח שלהם כדי להיות חזק יותר, מהר יותר, מעז יותר ומאלתר יותר. הביטחון העצמי שלך לא נמצא בארץ עוץ וגם לא מעבר לקשת – כדי לזכות בו יש לצאת אל מסע של למידה…

איך מתמודדים עם פחד וכאב? כיצד נעזרים בכוח שלהם כדי לחזק את הביטחון העצמי? מזה עשרים שנה, אני פה עבור אלו שרוצים ללמוד.

*********
"ביום בו שאלתי ברצינות את ההיסטוריה שלי מה היא רוצה ממני, היא ענתה לי שהיא רוצה לחיות לנצח, ולשם כך היא משמרת אותי כמומיה בתוכה.

ביום ששאלתי את הפחדן שאני, למה לא לפחד ביום ששאלתי כאב, כמה הוא גדול לעומתי

ביום שהפסקתי לרצות שדברים יהיו תמיד, וגיליתי שלא היו אף פעם שנות חיי היפות "GOOD OLD DAYS", שאפשר להתגעגע אליהם ולהחיות אותם…

ביום שרציתי לחיות, לבעור, להאיר, ולנשום עמוק כל כך שהשמיים יפתחו
ביום ששמעתי את יוצרי פוקד עלי לחיות חיים מלאי חיים, חיים אשר משתמשים בכל המתנות בהן צייד אותי – התרגשות ושמחה, קנאה ונאמנות, עצב וכעס, פחד וכאב". (א. גרינברג)