מי הזיז את הכעס שלי?

הכעס הוא אחד הכוחות האנושיים המושמצים ביותר. מאמרים נכתבים בגנותו, סדנאות וטיפולים למיגור הכעס צצים ועולים כפטריות אחרי הגשם…

אני בהחלט יכולה להבין את משמיציו. כעס בהחלט עשוי להיות כוח הרסני – הוא יכול להרוס יחסים בין האדם לחברו, בין האדם לגופו שלו, להרוס עולמות. אבל, אני גם מאמינה שאין רגש ששם בנו היוצר שאין בו תכלית.

האם קיים אדם שלעולם אינו כועס?

ברור שהתשובה שלילית – אין אדם שאינו כועס. אולי קיים אדם שמסתיר את הכעס שלו או מדחיק אותו. למה? כי החברה הרגילה אותנו לשלול, להדחיק ולהכחיש את הכעס. עוד כשהיינו ילדים, רגשות של כעס מצדנו זכו לעתים תכופות בתגובות כמו התעלמות, עונש או צעקות ועוד תגובות שלימדו אותנו שלכעס שלנו אין מקום, שהכעס שלנו הוא כוח שלילי ומכוער ושאם נכעס לא יאהבו אותנו.

למדנו כי עדיף להכחיש את הרגש הזה בתוכנו, למדנו שיש בנו חלקים "חיוביים" וחלקים "שליליים", "מפלצתיים" שיש לדכא אותם, להילחם בהם ולהשמיד אותם. כל זמן ששמנו כוח אנושי שקיים בנו תחת הגדרה שלילית, לא אפשרנו לו לזרום בגופינו בטבעיות. כך בדיוק נוצרות חסימות בגוף – חסימות בגוף לא עוצרות את הזרימה של אותו כוח בלבד, אלא את הזרימה בכלל, של כל מה שזורם בנו באופן טבעי. ברגע שנסיר את ההגדרה השלילית מכוח אנושי שקיים בנו, נפסיק לבזבז את כוחנו בהסתרה ובהדחקה שלו, וכך גם נפסיק ליצור חסימות בגוף שלנו. החסימות בגוף מפריעות לכל הכוחות שקיימים בנו, לא רק לכעס אלא גם לכל אנרגיה רצויה. זו בדיוק אותה אנרגיה שמפעילה בנו את הכעס, שמפעילה בנו גם את אנרגיית הצחוק והתשוקה, זו אנרגיית החיים. כשאנחנו מדכאים כעס, אנחנו מדכאים אותה ופגעים ביכולת שלנו לחוש גם שמחה והיכולת שלנו לאהוב נדחקת – ניסינו להוריד למפלצת את הראש והנה היא מצמיחה שניים!

כאשר אנחנו מוכנים לשחרר כוחות אנושיים מהגדרתם השלילית, מתאפשר לנו לשאוב מהם כוח שלא העזנו להשתמש בו מעולם. מתאפשר לנו להכיר אותו ולצאת להרפתקה חדשה.

"הסר כעס מעל לבך"

שלמה המלך, החכם באדם, אמר: "הסר כעס מלבך והעבר רעה מבשרך". יש המפרשים את דבריו בכך שמי שכועס משלם על כך מחיר בגופו במחלות ולכן אסור לכעוס. אבל חישבו לרגע, הוא אינו אומר "אל תכעס", אלא "הסר כעס מעל לבך"… הסר אותו = תוריד אותו מהלב שלך. הדרך להסיר אותו מהלב היא – לבטא אותו. הרי החכם באדם בוודאי ידע כי אם לא תסיר אותו, אז בוודאי תהיה חולה. אז עכשיו יש לנו לגיטימציה לכעוס  ו-"להתפוצץ" על בני הזוג שלנו, על חברים, על כולם?לא לכך הכוונה!

בואו נסתכל על העניין מתוך עולם הזוגיות: כמה כעס אתם פוגשים בזוגיות שלכם? האם וכיצד אתם מבטאים כעס? כיצד אתם מגיבים לכעס בתוך הזוגיות שלכם? הרי ברור שנפגוש בכעסים בתוך הזוגיות שלנו. הרי ברור שנפגוש קונפליקטים ומריבות ורובנו ננסה לפתור אותם בדרכים לא מוצלחות במיוחד שהן היחידות אותן אנו מכירים – נעביר ביקורת, נתלונן, נבכה, נתרחק. סביר להניח כי רובנו לא באמת יודעים איך להביע כעס בדרך שאינה פוגעת או הורסת וגם לא יודעים איך להגיב אל הכעס של האחר.

אז מה עושים?

נשווה לרגע את הכעס לאש – אם ניתן לה לבעור ללא השגחה היא עשויה לגרום נזק, אם נכבה אותה נסבול מקור, אבל אם נוכל לבקר עליה בחכמה היא תפעל לטובתנו. אותו הדבר עם כעס. אם נלמד להפעיל על הכעס בקרה, נוכל להביע אותו בצורה שתאפשר לנו לבטא את שאנו מרגישים מבלי להיכנס למצב של מריבה עם בני הזוג שלנו, נוכל לפתור קונפליקטים ואפילו להרגיש קרובים יותר זה לזו ולהרחיב את תחושת האינטימיות. כשאנו מפעילים בקרה על הכעס שלנו אנחנו משתפים את בני הזוג שלנו כד לעזור ולא כדי להכאיב.

לכן, אני מלמדת זוגות ויחידים שבאמת רוצים לחיות חיים מלאים, שרוצים ביחסים טובים והרמוניים עם עצמם, עם נפשם, גופם ועם אחרים, כיצד להביע כעס בצורה מבוקרת, כיצד לבטא רגשות מבלי להרוס אחד את השנייה או לאבד זה את זו ומבלי חשש להיות דחויים ולא אהובים.