-
- מאת:
- |
- עודכן לאחרונה: אוקטובר 18, 2020
פוביה הינה חרדה שמתעוררת כתוצאה מחשיפה לאובייקט או לסיטואציה ספציפיים. פוביה יכולה לגרום לקשיים גדולים בחיי היומיום ולמצוקה גדולה למי שסובל ממנה. כאשר אדם נפגש עם האובייקט או הסיטואציה הספציפיים, החרדה תתעורר ותתבטא בבהלה ופחד גדול המלווים בסימפטומים פיזיים האופייניים לחרדה – דופק מהיר, קוצר נשימה, הזעה, יובש בפה ורעד. כל הסימפטומים הנלווים לחרדה הם סימפטומים לא נעימים ואין מי שהיה בוחר לחוות אותם.
הדרך "הקלה" להימנע מהם היא פשוט להימנע מהאובייקט או מהסיטואציה אשר מעלים אותם. קל ונוח. האומנם? כן, אפשר לעבור את כל החיים מבלי לעלות במעליות, אבל אם קבלתי הצעת עבודה לה אני מחכה שנים בקומה ה-42 של בניין המשרדים, חוסר היכולת להיכנס למעלית עשוי לשבש את התכניות והחלומות שלי. ציות לקולו של הפחד עשוי לצמצם את עולמי ואת האפשרויות אשר יכולות להיפתח בפני. פוביות נפוצות לדוגמא: פחד ממעליות, פחד גבהים, פחד מחושך, פחד מחיות (כלב, חתול, עכבישים וכו'), פחד מרופאים, פחד ממקומות סגורים ועוד.
מה בעצם גורם לפוביה?
הגישה האבולוציונית גורסת כי פחד מחיות לדוגמא, הוא פחד אשר השתמר במערכת ההישרדות שלנו מתקופות קדומות בהן האדם חי בסביבה מוקפת חיות אשר היוו סכנה לקיומו, במיוחד לאור העובדה שטיפול רפואי מתאים לא היה בנמצא. למרות שאנו חיים בתקופה טכנולוגית ומפותחת, האינסטינקטים הקיומיים עדיין ממשיכים לעבוד אצל אנשים מסוימים במטרה להגן על חייהם בדרך שאינה רלוונטית. כמו כן, ישנן פוביות שהן תוצר של תהליך למידה.
מעלית זה מפחיד?
שרון עובדת במשרד הנמצא בקומה העשרים. היא עולה ויורדת במעלית לפחות פעמיים ביום. בוקר אחד נכנסה למעלית לחצה על הכפתור המתאים, הדלת נסגרה והמעלית החלה לעלות. לאחר שתי דקות בערך עצרה המעלית בין הקומה ה11 ל-12 ונתקעה שם. שרון החלה מדמיינת את המעלית כקופסא התלויה בין שמיים לארץ. המחשבות התרוצצו בראשה במהירות: "מה יהיה אם לא יחלצו אותי מכאן? האם יש בחלל הקטן מספיק אוויר לזמן בו אהיה לכודה במעלית, ואולי המעלית תיפול?" הדופק שלה הפך להיות מהיר, נשימתה התקצרה, פחד גדול ורעד אחזו בגופה – חרדה. הדקות בהן חיכתה עד שטופלה התקלה במעלית נראו לה כנצח. זו הייתה חוויה קשה עבורה, טראומטית. מאותו יום שרון לא עלתה במעלית! לא במקום העבודה שלה ולא בשום מקום אחר. אפילו מעבר ליד המעלית מעלה בה תחושות של חרדה. שרה שעובדת באותו משרד ראתה את שרון כשחולצה מהמעלית חיוורת מבוהלת ואחוזת רעד, ומגיעה למסקנה דומה – מעלית זה מפחיד. אמנם היא לא חוותה את הטראומה בעצמה אבל הפחד של שרון כל כך גדול ומאיים עד שגם היא לא משתמשת במעלית מאותו יום.
שרון ושרה בחרו להתמודד עם הפחד שלהן בדרך של הימנעות. הן לא משתמשות במעלית וכביכול נמנעות מתחושה של פחד וחרדה – למעשה הימנעות מגורם הפחד רק משמרת אותו וככל שנמנעים ממצב מפחיד כך הפוביה נשארת יותר! ככל שיעברו הימים והן נמנעות מלהשתמש במעלית כך הן משמרות את החרדה בתוכן. הדרך להיפטר מהפחד עבור שרון ושרה היא לפגוש בגורם המפחיד, לקבל מספיק הוכחות לכך שיש להן את היכולת להתמודד עם מה שיבוא, (בין אם מה שיבוא הוא חיצוני או פנימי) ולהבין שלא ייגרם להן נזק משמעותי. בין אם מקור הפוביה הוא אבולוציוני ובין אם הוא נלמד, הטיפול בפוביה נעשה בתהליך למידה מודרך, מבוקר ומודע. זוהי למידה של הגוף ותגובותיו הנורמליות לפחד וזאת מבלי להיכנס לחרדה. זוהי למידה של התהליך המחשבתי האוטומטי הנלווה לאובייקט או לסיטואציה מעוררת החרדה ויצירת תהליך מחשבתי חדש ומודע. לאחר שלמדנו את אלו, נוכל להיחשף אל גורם הפחד בצורה הדרגתית, ליישם את הנלמד ולהשתחרר מהפוביה לתמיד.
אל תיתנו לפוביה לנהל לכם את החיים! אפשר ורצוי להשתחרר ממנה, אני כאן על מנת לסייע בנושא.
