חרדה ורגשות אשמה

רגשות אשם עשויים להיות טריגר להתקף חרדה.
אשמה היא למעשה כעס שמופנה כלפי פנים – כלפי עצמי.

מה עומד מאחורי הכעס הזה? הרבה ביקורת, ביקורת עצמית ושיפוטיות עצמית:
"למה לא עשיתי, למה לא אמרתי?!" או "למה עשיתי ולמה אמרתי?!"
או – "יכולתי לעשות אחרת… לא הייתי בסדר… הייתי צריך ל…" וכו'.

כשהביקורת הזו היא אינטנסיבית ומתעוררת לעתים תכופות מאד, נפגעת תחושת הערך העצמי, הביטחון העצמי יורד ונוצרים תנאים אופטימליים להתפתחות של חרדה.

הצורך "להיות בסדר"…

הצורך "להיות בסדר" הוא חלק ממנגנון שימור הקיום שלנו.
מגיל צעיר מאוד מלמדים אותנו מה אנחנו אמורים לעשות ומה לא, מה לומר ומה לא, כיצד עלינו להתנהג וכיצד לא להתנהג. החשש הוא כי במידה ולא נמלא אחר מה שמצופה מאתנו, לא יאהבו אותנו, ידחו אותנו, וכך נישאר לבד וחסרי אונים.

מפה מתקבלת הבנה לא מודעת כי עלינו לבקר ולשפוט את עצמנו על כל צעד ושעל, על כל מעשה וכל מילה שנאמרה, כי צריך "להיות בסדר", כי רק כך נזכה לאהבה ולאישור וזה מה שנדרש כדי שנשרוד. למעשה, אדם המבקר את עצמו ללא הרף מנסה להגיע לתחושה פנימית שהוא "בסדר" או במילים אחרות – ראוי לאהבה.

הביקורת והשיפוטיות הופכים להיות מנגנון בקרה תמידי, כי הרי תמיד יש סיכוי שאותו אדם יאמר או יעשה משהו שהוא לא "בסדר". כל מעשה וכל מילה ילוו בחשש ולאורך זמן, חשש ועוד חשש יולידו חרדה. ככל שיהיה יותר מאמץ להיות "בסדר" כך תגבר החרדה.

לאמץ דרך התבוננות חדשה!

כדי להוריד את מפלס החרדה, כדאי לאמץ דרך התבוננות חדשה –
במקום להסתכל על רגשות האשם כמקור לסבל, נסתכל על מטרתם העליונה.
נתבונן ברגשות האשמה ממקום שמבין כי הם ביטוי של הצורך שלנו באישור ובאהבה.
נבין כי הביקורת שלנו כלפי עצמנו נובעת מתנאים שאנחנו שמנו בנינו לבין עצמנו כי אנחנו חושבים שהם הופכים אותנו לראויים או לא ראויים לאהבה.

רגשות אשם עשויים להיות טריגר לחרדה, אך בהתבוננות אחרת, מתוך הבנה של כוונתם העליונה, נוכל להפוך את רגשות האשם לטריגר להבנת העצמי, לקבלת עצמי מתוך הסכמה להרגיש את הצורך שלי באהבה.