האם תופעת החרדה היא גנטית?

כששחר הגיע אל הרופא בתלונה על דופק מהיר, יובש בפה וקוצר נשימה, קבע הרופא, לאחר מגוון בדיקות, כי מדובר בחרדה. הרופא שאל את שחר שאלות רבות וגם התעניין אם קיימות תופעות חרדה או דיכאון אצל בני משפחה. שחר השיב כי אכן מספר בני משפחה פגשו בחייהם תופעות דומות לתופעות אותן הוא פוגש כעת. הרופא הסביר לשחר שיש עניין גנטי בחרדה ושזהו גורלו. האם הגנטיקה אכן תקבע את גורלו של שחר לחיות כל חייו עם החרדה? האם שחר הוא "קורבן" של הגנטיקה?

סיפור ידוע בספרות המחקרית, מספר על זוג תאומים זהים (לתאומים זהים מטען גנטי זהה), שנולדו באוהיו שבארה"ב לאימא חסרת אמצעים. התאומים נמסרו לאימוץ – אחד גדל בעירת הולדתו ואחד בעיירה מרוחקת. שתי המשפחות לא הכירו אחת את השנייה ולא קיימו קשר כלשהן ביניהן. לשני התאומים ניתן השם ג'יימס. כשהיו התאומים בני 39 סיפרה אחת האימהות המאמצות לבנה על עובדת היותו תאום והוא החליט לצאת לחפש את אחיו. הוא מצא אותו, הם החליפו חוויות והסתבר להם ששניהם עישנו אותן סיגריות, שתו אותה בירה, אהבו מרוצי מכוניות ובייסבול, שניהם נישאו, התגרשו והתחתנו בשנית לשניהם נולד בן עם אותו שם. שניהם היו טובים במתמטיקה אהבו לעסוק בנגרות, שקלו אותו דבר, סבלו מכאבי ראש ועבדו בעבודה פקידותית. לעומתם, מוכר סיפור על תאומים זהים שגדלו באותה סביבה משפחתית בהולנד וגדלו להיות שני אנשים קיצוניים זה לזה – אחד כומר ואחד פושע.

המסקנה הייתה כי יש תרומה לגנים אבל קשה להגיד מה גודלה של השפעתם. מכל מיני מחקרים, ניסויים, השערות וחישובים נטו להסיק שההשפעה היא כ-50%. המסקנה נשענה על ההסבר כי כשמדובר על גנים שהתוצר שלהם הוא חומר כימי (אנזים או הורמון) פשוט יותר לקבוע שהתכונה היא גנטית. כשמדובר על גנים להתנהגות או אופי, המצב יותר בעייתי לקביעה. היות וחרדה קשורה גם בהפרשה של חומרים כימיים, אפשר היה לקבוע כי לגנטיקה יש כאן תפקיד משמעותי.

התאים בגופינו הם אלו שנושאים את המטען הגנטי שלנו: מחקר רפואי חדש שערך חוקר בשם ברוס ליפטון, מתמקד ב"מעטפת התא" שהיא למעשה הגבול שמפריד את התא מסביבתו, היא זו שקובעת מה יחדור אל תוך התא ומה יישאר מחוצה לו. ליפטון הסיר את הגנים (שהם "המוח" של התא) מן התא עצמו וגילה כי התאים המשיכו להתקיים עוד מספר חדשים לאחר פעולה זו. ליפטון הסיק מכך כי הגנים אינם אחראיים לחייו של התא. הוא גילה כי התא הוא כמו שבב במחשב שאפשר אמנם לתכנת אותו אבל פעולת התא בסופו של דבר תקבע על סמך המידע שהוא מקבל מבחוץ, הוא מתאים את הביולוגיה שלו לסביבתו. התא הוא שיקוף של סביבתו.

בעבר נטו לחשוב כי מה שנקבע בתאים (גנטיקה) הוא גורלי ולא ניתן לשינוי. היום אנו יודעים כי שינויים לא מפסיקים להתרחש בתאים. התאים נמצאים בדיאלוג עם כל מה שקורה לאדם בחייו, באינטראקציות שלו עם סיטואציות ועם אנשים עד להשפעה ברורה ברמת התא הבודד. מסקנת המחקר העיקרית הייתה כי אנחנו יכולים לשלוט בבריאותנו. רק אחוז אחד מן המחלות למעשה נשלטות בגנים – 99% נשלטות על ידי השפעת הסביבה. כולם כבר יודעים כי מחשבה חיובית יוצרת הרגשה טובה ומשפרת את הבריאות, אבל לא פחות חשוב לציין כי מחשבה שלילית גורמת לתחלואה.

90% מהביקורים אצל הרופאים נכון להיום הם סביב מתח וסטרס. ואכן, סטרס מפריע להתפתחות תקינה של התאים בגופינו, סטרס משאיר אותנו חשופים לזיהומים ולמחלות, סטרס מאיץ התפתחות של חרדה. אפשר לחיות ללא סטרס, אפשר ללמוד לשלוט במחשבות שלנו, לבחור את סביבתנו ולעצב את תאי גופינו בהתאם למה שאנו רוצים ומאמינים בו. בעזרת טיפול ממוקד אותו אני מציעה ניתן לסייע לגוף לקבל את המסרים הרצויים, לשנות הרגלים, דפוסי חשיבה והתנהגות שלא תורמים לנו דבר פרט להרגשה לא טובה ולתחלואה.