חסימה רגשית בזוגיות

לפעמים, גם בתוך הקשר הקרוב ביותר, משהו מתחיל להשתנות. אין בהכרח אירוע אחד שאפשר להצביע עליו ולומר: "מכאן הכול התחיל". במקום זאת, המרחק נבנה בהדרגה. הדיבור הופך ענייני ושטחי, המגע הולך ופוחת, פחות ופחות משתפים במה שעובר בפנים, וכל אחד מבני הזוג מתחיל להיסגר בתוך העולם שלו.

מבחוץ הכול יכול להיראות רגיל. ממשיכים לנהל את הבית, לטפל בילדים, לעבוד, לסדר את החיים ולתפקד כרגיל. אבל בתוך הזוגיות משהו הולך לאיבוד – התחושה שיש כאן שני אנשים שבאמת פוגשים זה את זו.

הדבר הזה שאתם חווים נקרא חסימה רגשית בזוגיות.

מה גורם לחסימה רגשית?

חסימה רגשית כמעט אף פעם לא נוצרת ביום אחד. לרוב היא תוצאה של תהליך איטי, שבו מצטברים כאב, אכזבה, עייפות או תחושה שאי אפשר באמת להגיע אל האחר.

היא יכולה להתחיל מתוך:

• עייפות ושחיקה.
• פחד להיפגע שוב.
• משקעים מהעבר שלא קיבלו מקום.
• ביקורת שהלכה והצטברה.
• תחושה שאין באמת טעם לדבר, משום ששום דבר לא משתנה.
• אכזבות חוזרות שגורמות לאדם להפסיק לצפות לקרבה.

ברוב המקרים, אין כאן כוונה רעה. אדם אינו בהכרח מתרחק משום שהוא רוצה להעניש את בן או בת הזוג שלו. לעיתים הוא פשוט מצא דרך להגן על עצמו מפני משהו שכואב לו.

וכך נוצר פרדוקס: מה שנועד להגן עלינו מפני כאב נוסף עלול להפוך בעצמו למקור של כאב.

המחיר של החסימה הרגשית יכול להיות כבד – תחושת בדידות דווקא כשנמצאים יחד. אפשר לחיות באותו בית, לישון באותה מיטה ולנהל חיים משותפים, ובכל זאת להרגיש רחוקים מאוד זה מזו.

להבין את המחסום: מה בעצם קורה שם?

כדי להבין מה קורה כשאחד רוצה קרבה והשני מתרחק, כדאי להסתכל לא רק על ההתנהגות החיצונית, אלא גם על מה שקורה מתחתיה.

כשאנחנו נפגעים שוב ושוב, או כשאנחנו מרגישים שאין מקום למה שאנחנו מרגישים, אנחנו עושים דבר אנושי וטבעי: מגינים על עצמנו.

ההגנה הזאת יכולה להיראות בכל מיני דרכים:

1. מדברים רק על הילדים, קניות ולו"ז, ונמנעים מכל שיחה שיש בה רגש.
2. המגע פוחת, וכבר כמעט אין חיבוק, נשיקה או מבט בעיניים.
3. העבודה, המסכים או עיסוקים אחרים הופכים לדרך להימנע ממפגש אמיתי.
4. מפסיקים לשתף כי נוצרת תחושה ש"גם ככה זה לא יעזור".
5. אחד מבני הזוג מדבר פחות ופחות, עד שגם דברים שהיה חשוב לו לומר נשארים בפנים.

לפעמים נוצר ביניהם מעגל שקשה מאוד לעצור: אחד מרגיש ריחוק ולכן מנסה להתקרב, השני מרגיש לחץ ולכן מתרחק. ככל שהראשון מנסה יותר ליצור קשר, השני נסגר יותר. וככל שהוא נסגר, הראשון מרגיש דחוי ומנסה עוד יותר להתקרב.

כך שני אנשים יכולים למצוא את עצמם מתנהלים מתוך הגנה, במקום מתוך בחירה.

וזה אולי החלק המתעתע ביותר בחסימה רגשית: כל אחד מהם יכול להרגיש שהוא רק מגיב למה שהאחר עושה. היא אומרת "אני מבקשת לדבר כי אתה מתרחק", והוא אומר "אני מתרחק כי בכל פעם שאנחנו מדברים זה הופך לעימות". שניהם חווים את עצמם כמי שמנסים לשרוד בתוך הקשר, ושניהם מתקשים לראות עד כמה התגובה שלהם משפיעה על זו של האחר.

גבר חסום רגשית

הרבה נשים משתפות בתחושת תסכול מול גבר חסום רגשית. כשהוא מתרחק או שותק, קל לפרש את ההתנהגות הזאת כחוסר אכפתיות.

אבל לא תמיד מאחורי השתיקה עומדת אדישות.

לעיתים יש שם דווקא חוסר אונים, קושי לבטא רגשות או פחד מעימות. גברים רבים גדלו עם מסרים שלימדו אותם לא להראות חולשה, לא לדבר יותר מדי על מה שהם מרגישים ולא לחשוף את המקומות הפגיעים שלהם.

כאשר הם מרגישים מוצפים, הם עלולים להגיב בהתרחקות במקום בדיבור. הם אולי אינם יודעים כיצד לומר "נפגעתי", "קשה לי", "אני מפחד" או "אני לא יודע מה לעשות", ולכן פשוט שותקים.

מהצד השני, בת הזוג חווה את השתיקה הזאת כדחייה. היא רוצה להבין מה קורה ומנסה להתקרב. אך כאשר ניסיון ההתקרבות נחווה אצלו כלחץ, התגובה האוטומטית יכולה להיות התבצרות עמוקה עוד יותר.

כך נוצר מצב שבו דווקא הרצון שלה להתקרב עלול להגדיל את המרחק, וההתרחקות שלו עלולה להגדיל אצלה את הצורך להתקרב.

"אשתי לא מדברת איתי"

מהצד השני, גברים גם פונים אליי בכאב ואומרים: "אשתי לא מדברת איתי".

כאשר אישה בוחרת להיאטם, הדבר יכול להיות קשור דווקא לייאוש.

ייתכן שהיא כבר ניסתה לדבר. אולי הסבירה, שיתפה, ביקשה, כעסה, חזרה שוב ושוב על אותו צורך, אבל הרגישה ששום דבר לא באמת השתנה. בשלב מסוים היא עשויה להגיע למסקנה שאין טעם להמשיך לדבר, ושעדיף לשתוק מאשר להיפגע שוב.

במקרים כאלה, השתיקה אינה בהכרח סימן לכך שלא אכפת לה. לפעמים היא סימן לכך שאכפת לה כל כך, והיא כבר אינה מאמינה שהדיבור יצליח להביא אותה למקום שאליו היא רוצה להגיע.

לכן, גם כאשר מבחוץ נראה שבן הזוג "לא מדבר", חשוב להבין מה עומד מאחורי השתיקה.

בשני המקרים, השתיקה וההתרחקות יכולות להיות מנגנון של הגנה עצמית. הן אינן בהכרח אומרות שאין אהבה, אלא שכרגע הקרבה עצמה הפכה למקום שמרגיש קשה, מאיים או כואב.

כדי להיפתח מחדש, צריך ליצור מרחב שקט, מקבל ובטוח, שבו אפשר להביע רגשות בלי לחשוש מיד מביקורת, התקפה או ביטול.

איך לשחרר חסימה רגשית?

חשוב לזכור כי חסימה רגשית אינה מצב קבוע. אנשים יכולים להיסגר, אבל הם יכולים גם להיפתח מחדש.

השאלה אינה רק איך לגרום לו להיפתח אליי, אלא איך ליצור בתוך הקשר תנאים שבהם שני בני הזוג יכולים להרגיש בטוחים יותר.

להפסיק להאשים ולזהות את הדפוס

במקום לראות בבן או בת הזוג את "הבעיה", נסו לראות בחסימה הרגשית ביניכם אויב משותף.

במקום לחשוב: "הוא לא מדבר", אפשר לשאול: "מה קורה בינינו שגורם לו להיסגר?"

ובמקום לחשוב: "היא כל הזמן ביקורתית", אפשר לשאול: "מה היא מנסה לומר לי דרך הביקורת?"

המטרה אינה להצדיק התנהגות שפוגעת בכם, אלא להבין את המעגל שנוצר ביניכם.

כשמבינים את הדפוס, אפשר להתחיל לשנות אותו.

ליצור ביטחון במקום ביקורת

הלב לא נפתח במקום שבו מרגישים ששופטים אותנו. כדי שמי מכם יסכים להוריד את החומות, הוא צריך להרגיש שמה שייצא ממנו יתקבל בהקשבה. ביטחון רגשי אינו אומר להסכים עם כל דבר. הוא אומר שאפשר לומר "נפגעתי", "קשה לי", "אני מפחד" או "אני מתגעגע" – בלי שהמשפט מיד יהפוך לוויכוח. לעיתים, עוד לפני שמנסים לפתור בעיה, צריך ללמוד פשוט להיות מסוגלים להקשיב למה שקיים. לדבר את הכאב שלך, לא את האשמה של הפרטנר\ית אחת הדרכים החשובות לפתוח מחדש את השיח היא לעבור מהאשמה לשיתוף. עברו מוויכוח של:

"אתה אף פעם לא…"

לשיחה של:

"קשה לי כש…"

במקום:

"את לא מתעניינת בי בכלל."

אפשר לומר:

"אני מתגעגע לתחושה שאת רוצה לדעת מה עובר עליי."

ההבדל משמעותי. במשפט הראשון הצד השני שומע התקפה וצריך להתגונן. במשפט השני הוא יכול לשמוע את הכאב שמתחת לכעס.

כשאנחנו מדברים מתוך פגיעות רגשית, אנחנו מאפשרים לצד השני לפגוש אותנו באמת, ולא רק להתמודד עם ההאשמה.

צעדים קטנים

אל תנסו לפתור את כל משקעי העבר בשיחה אחת.

כאשר יש מרחק גדול, ניסיון לדבר במשך שעות על כל מה שלא עבד בזוגיות עלול דווקא להעמיק את ההצפה. לפעמים הדרך להתחיל להיפתח רגשית היא דווקא דרך דברים פשוטים מאוד.

התחילו במחוות קטנות:

מגע בכתף.

כוס קפה.

מבט שנשאר עוד רגע.

שאלה אמיתית על איך עבר היום.

לשבת יחד כמה דקות בלי מסכים ובלי משימות.

קרבה לא תמיד מתחילה בשיחה עמוקה. לפעמים היא מתחילה בכך ששני אנשים מסכימים שוב להיות נוכחים זה מול זו.

שחרור מחסומים רגשיים – לפתוח את הלב בקצב נכון

תהליך של שחרור מחסומים רגשיים דורש סבלנות, חמלה והרבה אומץ.

חסימה רגשית שנבנתה במשך חודשים או שנים לא נעלמת ברגע אחד. לעיתים צריך קודם להחזיר את תחושת הביטחון, אחר כך ללמוד צורת תקשורת חדשה, ורק בהמשך אפשר להגיע אל המקומות הכואבים יותר.

לכל אדם יש את הקצב שלו ואת הדרך שלו להתמודד עם פגיעות. לכן, המטרה אינה לפרוץ את המחסום בכוח, אלא להבין ממה הוא מגן ולאפשר לו בהדרגה להפוך לפחות נחוץ.

גם השאלה "איך להיפתח לאנשים?" אינה שאלה של כוח רצון בלבד. כדי להיפתח, אנחנו צריכים להרגיש שיש מולנו אדם שיכול לפגוש את מה שנגלה, בלי לזלזל בו ובלי להשתמש בפגיעות שלנו נגדנו.

כך גם השאלה "איך להיפתח לבן זוג?" אינה מתחילה בהכרח במה לומר, אלא בשאלה אם בתוך הקשר נוצר מספיק ביטחון כדי לומר זאת.

כאשר בני הזוג מתקשים לעשות זאת לבד, ייעוץ זוגי יכול לעזור לזהות את הדפוס שנוצר ביניהם, להבין מה מפעיל כל אחד מהם, וליצור דרך חדשה לדבר, להקשיב ולהתקרב.

איך מטפלים בחסימה רגשית? לא באמצעות כפייה, ולא באמצעות ניסיון לשנות את האחר, אלא באמצעות יצירת תנאים שבהם שני בני הזוג יכולים להתחיל להרגיש שוב נראים, נשמעים ובטוחים.

אם אתם מרגישים שהמרחק ביניכם הולך וגדל, אם אתם שואלים את עצמכם "בעלי לא מדבר איתי מה עושים?", או מרגישים שאתם כבר לא יודעים איך להיפתח לבן זוג – אל תמהרו להסיק שאין עוד מה לעשות.

לפעמים, מתחת לשתיקה, לכעס ולאטימות הרגשית, עדיין קיימת כמיהה גדולה מאוד לקרבה.

אפשר להתחיל לבנות את הדרך חזרה, צעד אחר צעד.

מוזמנים ליצור איתי קשר.